<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ז'</h1>
<h2>דף יז:</h2>
וארוסה, מחלוקת בין הגדולים, אי אית לה כתובה או לא. כי דעת הגאונים ז"ל שאע"פ שקדשה אין לה כתובה כל זמן שלא נכנסה לחופה אא"כ כתב לה בהדיא. וכ"כ ר"ם פ"י דאישות המארס את האשה וכתב לה כתובה וכו' אבל אם אירס ולא כתב לה ומת או גרשה והיא ארוסה אין לה כלום ואפילו העיקר, שלא תקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא. ומביאין הגאונים ראיה לדבריהם מדאיבעיא לן פרק הכותב [פ"ט ע"ב] ובפ"ק דמציעא [י"ז ע"ב], מנלן דארוסה אית לה כתובה. ואתי למיפשטה ממתניתין דפרק אע"פ ומדתני ר' חייא ולא קמו. וכיון דלא איפשיטא לית הלכתא [כותיה]. ועוד ראיה מדאמרינן בשלהי פרק נערה שנתפתתה [נ"ד ע"א], בת ארוסה יש לה מזונות או לא. כיון דאית לה כתובה אית לה מזונות. או דילמא כיון דלא תקנו לה כתובה עד שעת נישואין לית לה. והתוספות חולקין ואומרין דאית לה. וראייתם מההיא דפרק האומר בקידושין [ס"ה ע"א], היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קדשתיך, היא אסורה בקרוביו. ואיתמר עלה, רב אמר כופין ומבקשין. ואמרינן תרתי, כלומר בתמיה. ופרקינן ה"ק מבקשין ליתן גט, ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן. הנה כי כח בקידושין בלבד היא, ואמרינן דיהיב לה כתובה. ולא תימא דההיא בדכתב, דא"כ היאך יכול להכחיש ולומר לא קדשתיך. וההיא ראייה דגאונים ז"ל אומרין דהוה ניחא למיפשטיה ממשנה או מברייתא, ולא אשכח. ומיהו מיפשיט פשיטא ליה דארוסה אית לה כתובה. וההיא דבת ארוסה פירש רש"י ז"ל כיון דאית לה כתובה, כגון שכתב לה מן האירוסין. [אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה] או דילמא כיון דלא תקון למכתב עד שעת נישואין תנאי כתובה לא (ואזיל) [חייל] מקמי הכי. וכן דעת הרשב"א ז"ל כדברי התוספות מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב אלמנה מן האירוסין במאי גביא [כתובות פ"ט ע"ב]. אלמא דמפשט פשיטא להו דאית לה. ועוד דאמרינן התם פרק נערה שנתפתתה [נ"ג ע"א], ההוא גברא דשכיבא ארוסתו אמרי ליה זיל וקבור לה או הב לה כתובתה. והתם לא כתב לה, דאם [כתב לה] הול"ל אתא ההוא גברא דשכיב ארוסתו וכתב לה כתובה. והרבה האריך ז"ל בענין, עד ש[ה]עלה דארוסה אית לה כתובה. ולמה שכתב ר"ם דהיכא שכתב לארוסה ומת דגביא מבני חרי, דעת הראב"ד ז"ל דאף מן הלקוחות. וכן תופס עיקר רבינו ז"ל.
<h2>דף צו:</h2>
ואשה ששברה כלים במלאכותיה פטורה מן התקנה כדי שיהיה שלום בבית.
